רינה קלאי אינגבר - דיוקן

אמנית וציירת רב גונית, יוצרת באקריליק על בד, מציירת בצבעי שמן,אקוורל, הדפסים (רשת ותחריט נחושת) וציור בטכניקות מעורבות.

בוגרת סמינר אורנים כמורה בכירה לאמנות- במגמת ציור.

בוגרת ביה"ס לאמנות בכפר האומנים עין-הוד, המקושר לאוניברסיטת חיפה.

לימודים בחוג לעיצוב גרפי בבצלאל.

למדה והציגה בתערוכה בסדנה לתחריטי נחושת במרכז היהודי-ערבי בבית הגפן שבחיפה.

תערוכה אחרונה- דצמבר 2007 –אמני מודיעין

לימדה כשבע שנים אמנות וציור במסגרות שונות.

כחמש עשרה שנה עסקה בעיצוב ומכירת שמלות כלה, בעסק עצמאי שהקימה בירושלים.

חזרה לעצמה ולציור לפני כשנתיים לאחר שנים ארוכות של "הקפאה עמוקה".

ילידת הארץ, בת קיבוץ החותרים, נשואה + 2 ילדים בוגרים.

" דרך הביטוי שלי קשורה לביוגרפיית חיי.

גדלתי במרחבים הפתוחים של הקיבוץ השוכן בין הרי הכרמל לים. ציירתי מאז ומעולם.

הייתה זו האמנות והציור שאפשרו לי פתח נוסף להביע את עצמי ולהראות את ייחודי. נושאי עבודתי הם לרוב, דמויות-פורטרטים ונופים. טבע דומם ועם זאת שוקק חיים: מן עולם פנימי הנגלה למי שניחן ביכולת וברגישות הנכונה.

אני עסוקה בלהתבונן בעולם, באנשים. אלו תמיד סיקרנו אותי. לא הצד המוצג לראווה, הגלוי לעין- כי אם הצד המתחבא, המבצבץ בין המילים, הקמטים, העיוותים הקלים- מה שהזמן והנסיבות הטביעו חותמם.

הפורטרטים שלי לעולם אינם "יפים"- "דומים למקור"... אין לי עניין בדקורציה.

במסע הנפתל של חיי, אני בחיפוש מתמיד אחר זהותי ונתיבי יצירתי.

בתמונותי בא לידי ביטוי החיפוש האינסופי הזה.

נושאי ציורי הינם ,למעשה, תירוץ ליצירת תצריף של כתמים, צורות וצבעים בגווני גוונים שמוצאם מהריאליסטי והם נהפכים לחסרי הגדרה."

מתוך "ימים" – קובץ שירים שהוצאתי לזכרו של אחי יובל קלאי.

הימים כתומים.

לפעמים אדומים מדם ויין יבש.

מבשר מת. אפור.

לעיתים צהובים מתוחים כחבל

המרטט מתחת לרגלי הלוליין

והוא בטוח.

ולי הרעידה היא העיקר.

לו ניתן גם לי לדעת שבסוף

הרעידה מחכה סופה.

אמרו שהכחול הוא צבע קר

והעננה אפורה, קרה.

עיתים נגלה הכחול

והוא מרגיע למרות הכל.

עיתים עננה מכסה הכל.

גם כשהנוף משתנה אנשים נשארים- אנשים.