הנופים והמרחבים בהם גדלתי יצרו עבורי לקסיקון של צורות וסמלים. מתוך עיון בתמונות ובזיכרונות שלי יצרתי רשימת מושגים ושפה המאפיינים דרך חיים קיבוצית. למשל, מצאתי בחצר הקיבוץ מיני אלתורים, מיני יצורי כלאיים ייחודיים אותם אני מכנה "דודיק". מרחב רעיוני זה שימש לי כמקור לדימוי המרכזי שבעבודתי. במרכזה עומדת השאיפה "להביא אל השולחן" רמזים לסמלים של הקיבוץ תוך תרגומם בעזרת החומר הקראמי לכלים פונקציונאליים המרכיבים מערכת שלמה.

הפרויקט עוסק בכלי הגשה וכלי שולחן ולמעשה מחבר בין שתי שאלות. הראשונה, עוסקת בדינאמיקה הנוצרת סביב השולחן בין הכלים לבין הסועדים ובין כלי לכלי. בנוסף לכך, מעסיק אותי מאוד המרחב הרעיוני של הזיכרונות מהעבר, מהילדות והבגרות בקיבוץ, והנופים והמרחבים בהם גדלתי. הפרויקט בוחן כיצד ניתן לשלב בין הסוגיות הללו. השאיפה שהנחתה אותי בעבודת העיצוב הייתה הניסיון לשתף את הצופה או הסועד בניואנסים הקטנים אותם אני מוצאת בחיי היום יום בקיבוץ בין משותף לאישי, בין ציבורי לפרטי, ניואנסים שבעיני מצויים גם בכלים שבשולחן האוכל.

מצאתי שדווקא ההתמקדות בפרטים הקטנים סקרנה אותי במיוחד. הפרטים שלכאורה נדמים כזניחים, אלו שעל פי רוב מתעלמים מהם מצאו מקום חשוב בעיצוב שלי. בחצר הקיבוץ מצאתי מיני אלתורים שאף אחד לא שם עליהם את הדעת: דוד חימום המשמש בערוב ימיו כאדנית; ארגז תנובה שחובר לטרקטור והפך ארגז כלים; ג'ריקנים ישנים בשימוש משני בכל פינה; מתקן שעשועים בגן ילדים בנוי משאריות צינורות השקיה וברזים; עגלת כביסה שהורכבה מגיבוב מוזר של גלגלים וארגז פירות מפלסטיק; ועוד מיני יצורי כלאיים אותם אני מכנה "דודיק".

טכניקה מעורבת, יציקת חומר, לתבניות גבס, שריפה ל 1050 מעלות.

מיכל בר-טורא

פרויקט גמר, בצלאל 2007