מרב מרודי -  IT WAS

שימורי זיכרון

המשטר הקומוניסטי התבסס על התעשייה ועל הפועלים. לאחר נפילת הקומוניזם, נותרו עדויות לשיטת החיים של מעמד הפועלים ומבני תעשיה שהיוו סמל וגאווה לשלטון הקומוניסטי ולעם.

רוב המפעלים ננטשו והושארו בלא מגע יד אדם וכשמבקרים במקומות הללו קיימת תחושה כאילו יום אחד צלצל פעמון, וכל העובדים יצאו להפסקה ממנה לא חזרו. כיום, כאשר נכנסים לאחד המפעלים הנטושים, מגלים שהכול הושאר במקומו.

כלי העבודה עדיין תלויים על הקירות כאילו מחכים שיבואו להשתמש בהם, חלודים ביופי שאין כדוגמתו. צינורות הקיטור, כבלי החשמל, פסי הרכבת שפעם נסעו עליהם רכבות והעבירו סחורות.

סמלים ושלטים על הקירות עדיין מזהירים מפני סכנות ומחלקים הוראות לעובדים אשר כבר אינם.

הצבעים קצת דהו, עשב גדל פה ושם אך הכל השתמר ומספר את סיפור התרבות הקומוניסטית.

מרודי מנסה לשמר את המתכלה ובשימוש בטכניקת *HDR היא מקצינה את טווח הצבעים ובכך מעבירה את האובייקט המצולם תהליך של אידיאליזציה בעין הצופה. הצבעוניות הניתנת למקומות יכולה להיות מומשלת לאיפור המת בנצרות. אנחנו רוצים לזכור את שעזבנו כיפה גם במחיר של עשייתו ככזה ומצד שני, קשה יותר להיפרד מדבר יפה.

מרודי מייפה את ה"מת" ובכך מקשה אצלנו הצופים את הפרידה ממנו נוכח ההתפעלות.

"האספן חי בסתירה נוראית – האוסף שלו שווה יותר דווקא כשהעולם שהוא משמר מת" דברי האמנית. ואם כך, האם כל צילום הינו צו הריסה למקום? ניתן לראות את העבודות ככאלו, כמסע פרידה לתקופה שהולכת ונעלמת.

*HDR – High Dynamic Range; צילום אותו הפריים בכמה חשיפות – מכהה מאוד עד בהיר מאוד. אחר כך בעזרת תוכנה היא מחברת בין הפריימים לכדי תמונה אחת. הצילום שמתקבל הוא למעשה החשיפה ה"נכונה" לכל חלק בתמונה.