צילום: רודי אלמוג

פורום האמנות של YNET  מביא פרשנות עכשווית ואישית לציור של אחד מגדולי ציירי ארץ ישראל במאה ה- 19:

דיוויד רוברטס (1796-1864) – צייר את "ירושלים- מבט מצפון" בתקופת התעוררות דתית באירופה בה המאמינים חיפשו הוכחות לנעשה בארצות המקרא.

א"י הפכה למרכז לציירים שרצו להעביר בפרטי פרטים את נופיה ולהפיצם באירופה.
אלו השתמשו בנתוני השטח באופן חלקי או מלא על מנת ליצור את האווירה המבוקשת- לעיתים בגישה סימבולית – בה מושם דגש על סמלים ומשמעויות ולא על ריאליזם מוחלט. נעשה שימוש בציור אתנוגרפי, המדגיש את שונות ומגוון הדמויות ובציור ארכיאולוגי. 

רוברטס – יליד סקוטלנד, אשר החל את הקריירה שלו כצבע, המשיך בציור תפאורות תיאטרון  ולאחר מכן צייר מבנים ארכיטקטוניים מיוחדים ברחבי אירופה- החל בשנת 1832- ליצור ציורים מארץ הקודש. הוא צייר על פי סקיצות של נוסעים ששהו בארץ ישראל עבור אוסף תחריטי הפלדה (שיטה חדשה בזמנה) של  האחים פינדן- אחד משני אוספים גדולים של איורים מארצות המקרא (פינדן ופישר).

בשנת 1838 החליט לנסוע בעצמו למזרח מתוך העניין הדתי שהתעורר בו ולראות את המראות שצייר עבור האוסף והחל מסע של שנה למזרח שכלל את מצריים, עבר הירדן, ארץ ישראל, לבנון וסוריה.

ב- 1839 חזר ללונדון ועיבד את ציוריו  תוך שאיפה להגיע לציור נקי מדויק ובעל אופי פשוט. ציוריו, במקור בעפרונות צבעוניים ומכחול, הובאו לידי הדפסה כליטוגרפיות, המצויות במוזיאון ויקטוריה-אלברט בלונדון. בעקבות ההצלחה הרבה של ההדפסים הוחלט להוציאם גם בספרים בשתי סדרות תיעודיות. האחת כללה את האיורים מארץ הקודש והסביבה ואילו השנייה את האיורים ממצרים וסביבתה. סדרות אילו תרמו רבות למודעות לציורי ארצות המקרא והפיכתם לפופולריים.

באמצע המאה ה-19 עם תחילת השימוש במצלמה, החלו לצלם את נופי ארץ ישראל והצילום היווה מכשיר נוסף בידי הציירים להכנת ציוריהם האוטנטיים.

ההדפסים- אבן (ליטוגרפיה) תחריט נחושת, עץ ופלדה – תפסו מקום נכבד בהפצת הציורים לקהל הרחב ולצידם גם תצלומי ציורי שמן, עפרון, צבעי מים ופחם.

בסוף המאה ה-19 כבר תפסו הצילומים את מקומם של הציורים והתחריטים בספרים עקב השיפור הטכנולוגי של הדפוס.

הציור "ירושלים- מבט מצפון" מכיל אוסף של מראות מנופי ירושלים:

בריכת מי גשמים ועתיקות מסביבת קבר "שמעון הצדיק"

עמק יהושפט וגת שמנים

הר הבית והעיר העתיקה

הר הזיתים ושכונת א-טור

הרי בית לחם וחברון.

ציירים וצלמים המכירים ופועלים בשיתוף פעולה וירטואלי בעיקרו– התבקשו להתייחס לציור זה מזוית ראיה עכשווית.

הבחירה בזוית ההתייחסות היתה מגוונת: מהתייחסות לאור הנובע ביצירה, לנוף ולטופוגרפיה, לדמויות ופרטים ספציפיים ועד התמקדות בסגנון האמירה האמנותית האישית.

ביצירות העכשוויות שמוצגות כאן ניתן להבחין בשתי גישות:

מצד אחד מגמה של שימור היצירה, מתוך הכרה בערכה ההיסטורי שבאה לידי ביטוי, למשל, בשימוש בעפרונות צבעוניים או שילוב חלקים מן היצירה המקורית ביצירה החדשה – כמו הדפס ועיבוד דיגיטלי.

מצד שני-  מגמה של התרחקות מן הפרטים המדויקים אל הפרשנות האישית והדגשת האינדיבידואליזם הבא לביטוי בטכניקה או בתפיסת העולם האמנותית :

צירוף מרכיבים עדכניים אל הציור המקורי, דגש על טקסטורות, התייחסות למציאות או רשמים סובייקטיביים, שילוב סגנונות, סימבוליות אישית, השראות מעולם הניו-אייג' והתחברות לרוחניות קדומה.

היכולת להתייחס לנושא מזויות רבות מספור – בניגוד או השלמה לרוח השמרנית שבה צויר ציור הנושא של רוברטס- מדגישה את הפלורליזם האמנותי העכשוי.